מקור יבמות מ״ט
1 מַתְנִי׳ אֵיזֶהוּ מַמְזֵר — כׇּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּ״לֹא יָבֹא״, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.
2 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָתוּב בָּהּ: אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ, לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
3 אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה — מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.
4 גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? דִּכְתִיב: ״לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו״. כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו — לֹא יְגַלֶּה.
5 וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: בַּאֲנוּסַת אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי לָאוִין,
6 וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה׳״, אַלְמָא מֵהָנֵי הָוֵי מַמְזֵר.
7 וּלְרַבִּי סִימַאי, דִּמְרַבֵּה שְׁאָר חַיָּיבֵי לָאוִין דְּלָאו דִּ״שְׁאֵר״, וּלְרַבִּי יְשֵׁבָב, דִּמְרַבֵּה אֲפִילּוּ חַיָּיבֵי עֲשֵׂה —
8 נָפְקָא לְהוּ מִ״וְּלֹא״.
9 וְשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּהָוְיָא לַהּ חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. אַלְמָא: מֵחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת הָוֵי מַמְזֵר.
10 וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא יְגַלֶּה״. ״לֹא יִקַּח״ ״וְלֹא יְגַלֶּה״ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו, הָכִי קָאָמַר: מִ״לֹּא יִקַּח״ עַד ״לֹא יְגַלֶּה״ — הָוֵי מַמְזֵר, טְפֵי — לָא הָוֵי מַמְזֵר.
11 אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל הַנִּדָּה
12 וְעַל הַסּוֹטָה — שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.
13 נִדָּה, דְּהָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״, אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת נִדָּתָהּ תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.
14 סוֹטָה נָמֵי, דְּהָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.
15 תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל הַנִּדָּה וְעַל הַסּוֹטָה וְעַל שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.
16 וְאַבָּיֵי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם — מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּרַב אִי כִּשְׁמוּאֵל.
17 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי כּוּ׳. תָּנֵי, שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָתוּב בָּהּ: אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ, וְכָתוּב בָּהּ: מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי. וְכָתוּב בָּהּ: מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת יְשַׁעְיָה.
18 אָמַר רָבָא: מֵידָן דַּיְינֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא״. מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: ״מִי כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ״. מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״!
19 אָמַר יְשַׁעְיָה: יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא מְקַבֵּל מָה דְּאֵימָא לֵיהּ, וְאִי אֵימָא לֵיהּ — אֶישַּׁוְּיֵיהּ מֵזִיד. אֲמַר שֵׁם אִיבְּלַע בְּאַרְזָא, אַתְיוּהּ לְאַרְזָא וְנַסְּרוּהּ. כִּי מְטָא לַהֲדֵי פּוּמָּא, נָח נַפְשֵׁיהּ. מִשּׁוּם דַּאֲמַר: ״וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב״.
20 מִכׇּל מָקוֹם קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי?
21 ״וָאֶרְאֶה אֶת ה׳״, כִּדְתַנְיָא: כׇּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.
22 ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ״ — הָא בְּיָחִיד, הָא בְּצִבּוּר. וְיָחִיד אֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
23 ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״ — תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״,
פירוש מאירי על יבמות מ״ט
1 כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אלא שלדעת משנתנו אין ר' עקיבא אומר אלא בלאו דשאר כגון אנוסת אביו ומחזיר גרושתו ולר' סימאי אף בכל הלאוין כן כגון גר עמוני ומואבי וגרושה וחלוצה לכהן ומכל מקום הלכה שאין ממזר מחייבי לאוין ואע"פ שהבא על הממזרת הולד ממזר התם משום דבתר פגום אזלינן ולא מטעם איסור הלאו ואין הלכה כר' עקיבא וכן אין הלכה כר' יהושע שאמר שאין ממזר אלא מחייבי מיתת בית דין אלא כשמעון התימני:
2 ומכל מקום לענין ביאור בטעמו של ר' יהושע כך היא הגירסא הנכונה ליכתוב רחמנא או לא יגלה או לא יקח ולא יגלה למה לי אלא הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ופירושה ליכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני דהויא לה אשת אב מן העריות וכבר נכתבה פרשת עריות ולמה חזר ושנאה כאן כדי לסמכה לפרשת לא יבא ממזר ללמד שאשת אב הולד ממזר ואע"ג דאשת אב מחייבי מיתות היא מכל מקום הואיל והיתה בכלל ויצאה ללמד על כל הכלל יצאה ואם כן למדנו לכל העריות שהולד ממזר והרי דרך כלל כלן בכרת ולמדנו לחייבי כרת שהולד ממזר ולא הוצרכנו ללא יגלה כנף אביו ולר' עקיבא דעושה ממזר מחייבי לאוין ליכתוב לא יגלה וללמד באנוסת אביו שהולד ממזר אע"פ שאין בה אלא לאו וכל שכן באשת אב לא יקח למה לי אלא משום הכי כתבינהו לתרוייהו לאשמועינן דהכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר כלומר ולא עד בכלל ר"ל מאשת אב דוקא ומכיוצא בה דהיינו חייבי מיתות ומכל מקום הלכה כשמעון התימני כמו שביארנו:
3 ומכל מקום הבא על הנדה הולד כשר לדברי הכל אע"פ שהוא מחייבי כרת שהרי קדושין תופסין בה מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה וכן בסוטה ר"ל אשתו שזינתה שאסורה עליו ואף ר' עקיבא דמשנתנו שעושה ממזר בכל לאו דשאר ור' סימאי שעושה ממזר לר' עקיבא בכל לאו אע"פ שאינו לאו דשאר ור' ישבב שעושה ממזר לר' עקיבא אף בחייבי עשה כלם מודים שאין בזו ממזר דאע"ג דכתיב לא יוכל בעלה הראשון ומיניה נפיק לן איסור אשתו שזינתה הא כתיב בה להיות לו לאשה אלמא בת הויה היא ובא על שומרת יבם אף זו הכל מודים שהולד אינו ממזר דמדקאמר לא תהיה אשת המת אלמא בת הויה היא ואע"ג דרב קאמר שאין קדושין תופסין בה ומפרש לא תהיה לא תהא בת הויה ושמואל מספקא ליה אין הלכה כן אלא קדושין תופסין בה ואף לכשתאמר שאין קדושין תופסין בה הוה ליה כחייבי כרת לר' יהושע שאין קדושין תופסין ואעפ"כ אין הולד ממזר כמו שהתבאר ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשמואל ויש ממזר ספק מיבמה ואסור בממזרת ובישראלית והכל מודים דהכא לצדדים קתני כלומר בנדה וסוטה אינו ממזר כלל בשומרת יבם אינו ממזר ודאי:
4 ושמא תאמר בסוטה היאך אמרו שאין הולד ממזר והרי שנינו באשה שהלך בעלה ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה מכל מקום פרושו משני ממזר מן התורה אבל מראשון מדרבנן הוא דהוי ממזר ולאסרו בבת ישראל מחשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אבל מכל מקום אינו ממזר מן הדין ואסור בממזרת ולדברי הכל הוא ממזר מדרבנן להחמיר עליו ואפילו לשמעון התימני מגזירה אבל סוטה שבדרך זנות אין הולד ממזר אף מדברי סופרים ואחרוני הרבנים מתרצים דממזר גמור הוא ואתיא כר' עקיבא דבריתא דעושה ממזר מכל חייבי לאוין והכל מודים דקאמר הכא אדר' עקיבא דמתניתין קא מהדר דלא עביד ממזר אלא בלאו דשאר ואין הדברים נראים דאם כן הוה ליה ממזר תורה והרי בהדיא אמרו בפרק האשה פ"ט ב' שאסור הוא בממזרת אלא ודאי לדעת כלם היא שנויה על הדרך שפירשנו ובשומרת יבם מיהא דקאמר הכל מודים קשה לפרש היאך מודה בה ר' עקיבא והלא בהדיא אמרו בפרק הזורק פ' א' כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות אם נמצאו אילוניות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר' עקיבא אלמא לר' עקיבא מיהא יש ממזר מיבמה וזו ודאי צריכה לתרץ דאתיא אליבא דר' עקיבא דבריתא דלא בעי לאו דשאר והכל מודים ר' עקיבא דמתניתין דקא בעי לאו דשאר:
5 לעולם יזהר אדם שלא לספר בגנות חברו דרך הערה אמרו בישעיה שנהרג על ידי מנשה מאי טעמא איענש משום דקאמר ובתוך עם טמא שפתים גו' כלומר שלא בדרך תוכחה והלא דברים קל וחומר ומה אם צדיק גמור בשביל שסיפר בגנות עוברי עבירה כך המספר בגנות חברו על אחת כמה וכמה:
6 ממה שצריך שיאמן לפי הדרכים הדתיים ושלא יסודר מציאות הדת בזולתו הוא שהשם גומל לטובים ומעניש לרעים ואף בשני חייו לפעמים פוחתין לו ממה שנפסק לו לפי מערכת תולדתו או מוסיפין לו הרי נאמר בעונש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ונאמר בגמול והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה ואם כן מה שנאמר את מספר ימיך אמלא פירושו שאוסיף בהם על הנגזר בשני דורות ר"ל הנזכר בעת לידתו לפי מערכת תולדתו עד שיושלם הזמן לפי הראוי לחיות לישר שבטבעים או למי שנגזרו עליו חיים ארוכים מצד מערכת התולדה:
7 אע"פ שהתשובה יפה בכל עת ובכל זמן מכל מקום יעדו בה הדרכים הדתיים זמן מיוחד שיתעוררו הכל עליה הערה כללית והוא שאמרו כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כמו שהתבאר במקומו:
8 ועתה נשלם פרק החולץ תהלה לאל: